הערעור שהוביל לנצחון משפטי ושמירה על חופש הבחירה של ההורים אם לחסן או לא

שתפו:

ברגעים בהם החושך הוא הגדול ביותר, מספיק אור אחד קטן כדי להאיר לכולנו את הדרך הנכונה.
בשנה האחרונה התגברו מקרים בהם הורים עוברים מסכת יסורים מצד גורמים במערכת הבריאות והמשפט בגלל בחירתם הלגיטימית להימנע מטיפול כזה או אחר שמציעה הרפואה הממסדית.
3 עורכי דין נפלאים, שמייצגים ומסייעים לעמותה שלנו, פועלים ללא לאות כדי לסייע להורים כאלו והנה, דווקא עכשיו בעת בה נראה כי זכויותינו נשללות זו אחר זו, כאשר החושך נראה כי מתגבר, מגיעה בשורה שהיא אור אמיתי.

תודה לעורכי הדין הנפלאים- עו"ד דנה קובלסקי, עו"ד סופיה שטיין-עיני ועו"ד תמיר טורגל על האור שהם מביאים.
מצרפת את דבריה של עו"ד דנה קובלסקי על הניצחון האדיר מהשבוע האחרון. נס חנוכה ממש.

זכרו, זה יכול להיות הילד של כל אחד מכם שהמדינה תחליט לחייב בטיפול שלדעתה נחוץ לו, ומכאן החשיבות הרבה בפסק הדין שניתן.

קראו, שתפו וידעו את סביבתכם. הפיצו את האור 🌻


עו"ד קובלסקי:

ישנם רגעים בחייו של אדם, שהם יכולים להיות קטנים מאד אבל הם מעניקים לחיים משמעות גדולה. רגע כזה חלקתי עם שותפיי הנפלאים עו"ד תמיר תוגל ועו"ד סופיה שטיין-עיני, יחד עם אדם נוסף ומשפחתו שמפאת איסור פרסום על פרטים מזהים שכן מדובר בחייה של קטינה, לא אוכל לציין.

מזה כשנה, השותפים שלי ואנוכי עדים למסע ציד, לא פחות, כנגד הורים שבוחרים לממש את זכותם שבדין ולהחליט מה, כמה ומתי הם יעניקו טיפול מונע כזה או אחר לילדים שלהם.

הסיפורים הם דומים בצורה מבעיתה. הורים מגיעים עם תינוק, פעוט או ילד למיון או למרפאה לקבל סיוע באירוע נקודתי והגורם ה"רפואי" המטפל, מגורם שאמור לתת שירות רפואי, הופך לגורם רודף, לגורם שמפעיל – לעיתים תוך לחץ מאסיבי – את שירותי הרווחה על הורים נורמטיבים.

החיים של אותה משפחה נהפכים על פיהם. ביקורים של עובדות סוציאליות, דו"חות רווחה, עובדת סוציאלית מחוזית, לפעמים אפילו מעורבת משטרה, כמות שיחות מטורפת מרופאים וגורמי אכיפה כאלו ואחרים וכל זאת בשביל שריטה, או כוויה או אירוע די שולי כלשהו שאילולא רפואת היתר, הדורסנית, האלימה, שאין בינה לבין רפואה אמיתית כלום ושום דבר, זה היה כמו כל אירוע בחייהם של ילדים והורים כמו שהיה מזה עשרות שנים ואף אחד לא עשה מזה עניין.

הזמנים אליהם הגענו הם זמנים שבהם גורמים מטפלים חושבים שיש להם את החירות לכפות ולחייב הורים נורמטיבים לקחת טיפול (שבעצמו אינו נטול סיכונים) בגין מצב רפואי שהוא בגדר מצב רפואי תיאורתי ולא מצב רפואי קיים. כשהגענו עם תיק כזה לראשונה לפתחו של בית המשפט, היינו בטוחים שנקבל פסיקה שמשקפת נאמנה את לשון החוק שאומר באופן מפורש שאין סמכות לבית המשפט להתערב אלא במקרים קיצוניים, כשמדובר בצורך רפואי אמיתי למצב רפואי קיים. התבדנו.

אמנם הבאנו לכך שעובדת משרד הבריאות שייצגה את עמדת המדינה לטיפול הכפוי (מבלי שראתה או בדקה את הקטין) להודות על דוכן העדים, שבאחד הטיפולים שאותו ביקשו מבית המשפט להורות בניגוד להסכמת ההורים, אין שום תועלת גם לו יתממש המצב התיאורתי בעל שיעור הסיכוי הנמוך (לדברם), דבר שהביא בסוף להורדת אותו טיפול מן הפרק. עדיין נותר טיפול מניעתי אחד שאותו התעקשה המדינה שיש לתת בכפייה, הגם שגם לפי עמדת המדינה, יש סבירות נמוכה מאד להתרחשותו של האירוע התיאורתי שבגינו מבקשים לכפות את הטיפול מלכתחילה. בית המשפט בערכאה נמוכה, לא נתן לעובדות לבלבל אותו ופסק שיש לכפות את הטיפול.

הלקוחות שלנו תיארו זאת לא אחת כהרגשה של אונס. ממש אונס. שהם נאנסו לתת טיפול רפואי, בניגוד לרצונם ובניגוד לדעת הרופאים המטפלים, שדעתם נזנחה משום שאינה זהה לעמדת המדינה.

המלצנו תמיד לערער אבל להורים המותשים כבר לא היה כוח. הם רצו לשים את זה מאחוריהם. מובן.

ואז הגיע פלוני. פלוני הגיע עם בתו למיון. פלוני נשאל האם בתו מחוסנת וענה בכנות שלא. הרופא המטפל, יחד עם פרופ' גליקמן (שמעולם לא בדק ולא פגש את הקטינה) מבית חולים פוריה החליטו שההמלצה שלהם היא לא המלצה אלא פקודה ואם ההורים לא ימלאו את הפקודה, הם יצטרכו לעמוד לדין אבל לא לפני שהם יצרכו לתת דין וחשבון לעובדות סוציאליות. כשחרב השימוש בהליכי משפט כדי לחייב אותם לתת לבתם טיפול בגין מצב תיאורתי (שנצפה בישראל פעמיים בשני עשורים ושגם לפני שנמצא הטיפול, שיעור התחלואה בו לפי משרד הבריאות עמד על 0.6 לכל 100,000 איש), פנה אלינו האב. כשהוא פנה אלינו הוא אמר – אני לא אוותר. אני אלך איתם עד הסוף. אני לא מוכן להיכנע ללא מאבק. ומאבק היה שם.

פלוני התייצב לדיון בבית המשפט לענייני משפחה ושם נקבע כי עליו לתת שני טיפולים, שלפחות לגבי אחד מהם ידוע בוודאות שהוא טיפול מיותר שאפילו לא יועיל כנגד אותו מצב תיאורתי שהם מלכתחילה ביקשו לכפות את הטיפול בגינו. מאבק אגו על גבה של קטינה : 1 / דאגה לחיי אדם : 0

ערעור הוגש ואז התגלה שופט בישראל. צדיק בסדום. בבית המשפט המחוזי בנצרת התגלה שופט שלא מכר את נשמתו, שנשאר נאמן ללשון החוק ולסמכות של בית המשפט כפי שהמחוקק הגדיר אותה.
הדברים האלה בעבר לא היו מרגשים אף אחד. ככה זה אמור להיות. הורים נורמטיבים צריכים שתהיה להם האפשרות להחליט איך לגדל את הילדים שלהם ואילו סיכונים קטנים הם מוכנים לקחת. "ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם". כך קבע המחוקק בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. שורה של פסקי דין של בית המשפט העליון העניקו עור וגידים לזכות של הורה על ילדיו ובמחי המלצה של משרד הבריאות, שהיא כללית ושאין בה שום התייחסות לילד או מקרה קונקרטי פתאום כל זה הולך לפח. ההמלצה הופכת לחוק והחוק להמלצה. ישראל 2020.

וכאן גדלותו של כב' השופט ערפאת טאהא באה לידי ביטוי – אנחנו חיים בזמנים שבהם לוקחים מאיתנו את החירויות והזכויות הכי בסיסיות שלנו כבני אדם. לוקחים מהורים את הזכויות על הילדים שלהם והמצב החדש והמסוכן הזה עוד לא מופנם דיו.

כל זה קורה על רקע חג החנוכה שנמצא בפתח, דבר שהופך את הכל להרבה יותר סימבולי. "מלחמת מעטים מול רבים" או "מרד המכבים ביוונים", אומרים המקורות, מסמלים את המלחמה האידיאולוגית שבין התפיסה היוונית ההלניסטית, האגואיסטית מול תפיסת העולם של המכבים שמבוססת על חיבור, דאגה וקשר בין האדם לזולתו. מרד המכבים היה בעצם הרצון לעורר את החיבור והקשר הפנימי בין האנשים בעם. דווקא בגלל שאנחנו חיים היום בזמנים חשוכים, הדברים האלה הופכים ליותר ויותר רלבנטיים. עלינו להסתכל בהיסטוריה של העם שלנו ולהיזכר שבכל אדם בעולם צריך להבעיר ולהשליט את חכמת ההבנה ההדדית והדאגה. או אז, נס החנוכה, כך אומרים חכמינו, מתרחש בתוכנו ולמרות שנראה כי אנחנו מוקפים בחושך, דווקא מתוכו בולט האור.

על הרקע הזה, עדיין מהדהדות באזנינו מילותיו של כב' השופט טאהא ולפיהם:

"התערבות בית המשפט וכפיית טיפול בניגוד לעמדת ההורים היא התערבות דורסנית, שיש בה פגיעה בכבוד האדם באטונומיה שלו ובשלמות גופו. התערבות זו תיעשה רק במקרים בהם מגיע בית המשפט למסקנה כי היא דרושה לצורך טיפול רפואי דחוף שהקטין או החסוי זקוקים לו באופן מיידי בשל בעייה רפואית קיימת שממנה הוא סובל, וכי אי התערבות עלולה לגרום לקטין או לחסוי נזק הפוך ובלתי הפיך. אין הוראת חוק זו מסמיכה את בית המשפט לכפות חיסון מונע לילדיהם ואין היא מאפשרת התערבות מצידו של בית המשפט כדי למנוע מחלה עתידית אפשרית. על כן לא היה מקום לכפות על המערערים לחסן את הקטינה אך בשל קיומו של החשש שהפצע גרם לחדירת חיידק הטטנוס לגופה. כפי שבית המשפט לא כופה על ההורים לחסן את ילדיהם מפני חצבת, חזרת אדמת, שיתוק ילדים, דלקת כבד A, אבעבועות רוח ונגד מחלות רבות אחרות שהשלכותיהן חמורות ביותר- כך אין מקום לכפות על המערערים חיסון נגד טטנוס […] שקלול הנסיבות והנתונים מביא למסקנה שיש לכבד את עמדת ההורים שלא לתת לקטינה חיסון, ואין מקום להתערבות הקשה ברצונם והחלטתם.
סוף דבר, הערעור מתקבל, והחלטת בית משפט קמא מבוטלת"



פסק הדין:
https://drive.google.com/file/d/1W9tvMiCfIT9XbAZK56H3WeumWZYyVjia/view


שתפו:

8 thoughts on “הערעור שהוביל לנצחון משפטי ושמירה על חופש הבחירה של ההורים אם לחסן או לא”

  1. כל הכבוד לשלושת עורכי הדין! תודה לכם על שאתם שומרים עלינו ועל זכויותינו.
    מרגש לדעת שיש עוד אנשים שמבינים שצריך לעצור את הטירוף, כמו שכבוד השופט הבין.

  2. תודה לקדוש ברוך הוא שנתן לנו שליחים טובים כמותבם עורכי הדין היקרים והצדיקים, ותודה לשופט היקר טאהא. כולנו אחים, ללא הבדל לאום – יש פשוט אנשים טובים ויש אנשים שמכרו נשמתם לשטן. יהי רצון שיהיה ניצחון זה פתח לזרימת האור הגדול והאמיתי של חירות ושלווה, בריאות ושפע טוב!

  3. מרגש. כן ירבו מי שפועל כדוגמתכם לשמור על חירותנו על גופינו, וכן ירבו שופטים שעדיין מבינים מה המשמעות האמיתית של כבוד האדם וחירותו ומכבדים את מעמד חוק יסוד זה דווקא בעת מבחן מול הכוחנות הממסדית.

  4. אין מילים להודות לכל האנשים המדהימים שלא רק מחזירים את השפיות ואת זכות הבחירה וההחלטה על ילדינו אלא ממש מצילים נפשות תמימות מרגלה הדורסנית של המדינה. ׳וכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו׳.
    תודה ושוב תודה מקרב לב על עבודת הקודש שאתם עושים.

השאר תגובה